ב- 7.10 התעוררתי למציאות חדשה.  אחרת.  בלתי צפויה.  כואבת.
מתוך הרגשה עמוקה של כעס, בושה, ייאוש, אי שקט, חוסר עונים מוחלט זוכרת שואלת את עצמי:
ועכשיו, מה?  מה אני עושה?

היה לי ברור שחייבים לקום, לעזור, לתרום, לסייע איכשהו לאחים שלי במדינה לכאורה הנאורה כעת בהתפרקות.
כיזמית עסקית רוב חיי, הראש שלי ברח ישר לתחום העסקי.  ושם מצאתי חקלאות מדממת…..

הרמתי כפפה.  בלי לחשוב פעמיים ובאופן אינטואיטיבי לחלוטין התחלתי את צעדיי.
הקמתי מיזם 100% התנדבותי שקראתי לו: “זמן לתת” | מהחקלאי ישירות אלינו, שמתחייב לפירות וירקות באיכות א.א., במחירי סיטונאות.

עובדת במיזם במשרה מלאה כמעט, מיום א’ עד יום ה’.
מיום ראשון שיוצרת קשר עם חקלאים, בודקת סחורה. ירד גשם? חם מדי? הגיעו מתנדבים לקטיף?  כל אלה תנאים שיכולים לעכב חלוקת סחורה חקלאית. (למודים על הדרך….)
אז עושה סבב בין חקלאים, בין מהעוטף, בין מהצפון – לא תמיד אותה סחורה חקלאית, לא תמיד אותו חקלאי.

בוחרת את מיטב הפירות והירקות, מפרסמת את הסחורה המשובחת מיום שני וההזמנות מתחילות להגיע.
וביום חמישי, חניית ביתי שבשכונה הצבאית ביבנה – הופכת למעין חמ”ל.
המרחב מתמלא כולו בריח מהפנט של פירות וירקות יפיפיים, טריים, שנקטפו באותו בוקר. 
חברים, ושכנים שהופכים לחברים מגיעים לאסוף את ההזמנות שלהם. אווירה נהדרת. סיפוק עצום.

מדי יום חמישי אפשר לראות תמיד בחמ”ל “זמן לתת” אחד מנכדיי – מתחלפים ביניהם – באים לעזור, לתמוך, בזמן שמתגאים מהתרומה האישית שלהם. 

הפרסום הגיע בהתחלה לחברים ולכמה שכנים דרך קבוצת וואטסאפ עם כ- 25 איש שהוקמה בתקופת הקורונה על ידי אבי זיסמן שכן מקסים ויזם גם הוא. 
היום, אותה הקבוצה מגיעה כמעט ל- 400 איש.

התנועה בקבוצה גדלה.  נהייה עמוס.  אנשים החלו להתלונן.
“סימן שהגיע הזמן לעלות עוד מדרגה”, אמרתי לעצמי – חייבים להתייעל.
פניתי ל-חננאל קדוש, מנכ”ל חברת H-tech, שעבד איתי במספר פרויקטים בעבר, בבקשה להקים אתר למיזם.
כאשר שמע עליו ועל הסיפור שמאחוריו, הציע לסייע ולהקים אותו בהתנדבות.
הקדשנו שעות במחשבה, תכנון, עיצוב, פתרונות טכנולוגיים שיתאימו לצרכים, ויצא לאוויר: אתר ההזמנות “זמן לתת”

ומכאן נכנסות רוב ההזמנות היום, כאשר כל רכישה מהווה תמיכה ענקית לחקלאות ישראלית.
תענוג לקנות ולאכול תוצרת חקלאית טרייה ומשובחת.

זה כל הסיפור.

האמת היא, שזה “כמעט” כל הסיפור.
כי חייבת להודות לאנשים נהדרים שאפשרו לי לעשות דרך, תוך כדי הליכה:
אבי זיסמן, שקיבל אותי כשותפתו בניהול הקבוצה: “מהחקלאי ישירות אלינו”.  שם התחלתי לפרסם.
חננאל קדוש על תרומת אתר ההזמנות היפה והחכם הזה.
מרים אריה, אישה מקסימה, עם חיוך כובש ושרותית מהנשמה, שהצטרפה אלי לאחרונה, גם היא בהתנדבות מלאה, על מנת לסייע במלאכה.

ותודה ענקית לקהילת השכנים הנהדרים בשכונה שמבינים את גודל המצוקה בחקלאות הישראלית ומזמינים מדי שבוע מתוך נתינה ואכפתיות.

עד מתי אמשיך עם המיזם?  מה הלאה?
אין לי תשובה כעת.

שיחזירו קודם את כל החטופים וכמה שיותר מהר.
שיחזירו את כל הגופות לקבורת ישראל.

אז אולי אדע….

גרסיאלה שפירו-גולדמן
פעילה קהילתית | מתנדבת למען חקלאות ישראלית

רוצים להכיר אותי טיפה יותר? לחצו כאן 

לפעילות שלי למען הקהילה, לחצו כאן

גרסיאלה שפירו-גולדמן בתקשורת, לחצו כאן